ניתוח מגדרי

במחוז אנדלוסיה אשר בדרום ספרד, קיימת תכנית בשם G+ להערכת תחומי הפעילות של המחוז על פי תרומתם לשוויון מגדרי. התכנית מבקשת למקד מאמצים ומשאבים בסעיפי תקציב שיש להם את הפוטנציאל הגדול ביותר לתרום לשוויון בין המינים. הרעיון של התוכנית הוא ליצור כלים לניתוח סעיפי התקציב מנקודת מבט מגדרית ולבנות אסטרטגיות פשוטות להערכת ההשפעה המגדרית של תוכניות מתוקצבות. המטרה היא לעצב שיטה יעילה להטמעת חשיבה מגדרית בעבודה היומיומית ובכך ליצור שינוי תרבותי בדרך בה מתכננים מדיניות ציבורית.
לתוכנית G+ שלושה שלבים: ראשית מזהים ומקטלגים את כל התוכניות לפי המדד G+. הקטלוג נעשה על פי 4 תת-קטגוריות: G, G+, G0, G1, G2 לפיהן מזהים ומסווגים כל תכנית בהתאם ליכולתה להשפיע על חסמים המונעים שוויון (G0 - תכניות ללא השפעה כלל על אזרחים, G+ - התכניות שטמון בהן הפוטנציאל הגדול ביותר להשפעה ולקידום שוויון). שנית, קובעים ומיישמים את המדיניות בתחומים השונים ושלישית, עורכים בקרה על הנעשה בשטח / מדיניות.
בשלב הראשון, בוחנים את הפוטנציאל של כל תכנית לתרום לשוויון בין המינים.
מתחילים מחלוקת התוכניות לכאלה שנראה שיש להן השפעה ישירה על א/נשים וכאלה שלא. מתוך אלה שנראה שיש להן השפעה על אנשים נלקח בחשבון גם מספר האנשים שיושפעו ואם התחום שבמסגרתו מתקיימת הפעילות, נחשב למקדם שוויון.
בתקציב 2012 של מחוז אנדלוסיה מתוך 1900 תכניות, 873 זוהו כרלוונטיות לשוויון בין המינים (כ-44%). משנת 2008 שיעור התכניות שנחשבו רלוונטיות לשוויון בין המינים גדל ב-28%. הגידול נובע מכך שעם השנים העובדים הופכים רגישים יותר ומסוגלים יותר להעריך את השלכות התוכניות על גברים ונשים. התכניות שזוהו כרלוונטיות יותר למגדר היו בתחומים: בריאות, רווחה, חינוך, תעסוקה וכלכלה, מדע וחדשנות. בעקבות הניתוח הוארכו שעות הפתיחה של מרכזי חינוך (הכוללים פעילות אחרי שעות בית הספר) על מנת לאפשר לנשים לעבוד שעות ארוכות יותר. במרכזים אלו מועסקות בדרך כלל נשים וכך גם להן הזדמנות לתעסוקה מלאה יותר.
תוכניות הקשורות לטיפול בקשישים ואנשים עם מוגבלויות זוהו גם הן כבעלות פוטנציאל לתרום לשוויון מגדרי. בתוכניות אלו זוהה שרוב המטופלים הן נשים, וגם רוב המטפלים הן נשים. כתוצאה מכך ועל מנת להיטיב עם המועסקות והמטופלות, הוגדל התקציב לנושא.

באחד ממחוזותיה של ברלין, נערך ניתוח מגדרי בתחום הספורט ובמסגרתו נמצא שגברים משתמשים יותר מנשים במרכזי הספורט הציבוריים. לעומת זאת, נשים מרבות להשתמש במכוני כושר פרטיים. כיוון שהניחו כי רצוי שנשים וגברים ייהנו ממתקני הספורט באותה המידה, נקבע יעד: להעלות את שיעור הנשים שעושות ספורט במתקנים ציבוריים ובכך לשפר את יעילות חלוקת המשאבים העירונית.
על מנת להשיג את היעד, נערך סקר אינטרנטי מקיף בקרב התושבות בעיר. הסקר גילה שנשים תיארו את מרכזי הספורט הציבוריים כמלוכלכים וכך גם המלתחות והמקלחות. עוד גילו שהזמנים שנקבעו לספורט קבוצתי (שעות שבהן אפשר להתאמן כקבוצה) לא התאימו לנשים. בנוסף גילו שנשים מעדיפות מתקנים נגישים ובטוחים, קרובים לתחנות התחבורה הציבורית ובאזורים מוארים.
התוצאה: כיום מתכננים בניה של מרכז ספורט עירוני לנשים. המרכז ייבנה בסמוך לתחנת הרכבת ותוך הבאה בחשבון של האילוצים והרצונות שנשים הביעו. לדוגמא: המרכז יכלול שני מתחמים - האחד לאימון בשעות קבועות והשני בשעות משתנות.

יש לבדוק את חלוקת התקציב בפועל. לא תמיד חלוקת התקציב הולמת את שיעורי הנשים והגברים. לדוגמא: בהרצליה, בדיקה שנערכה הראתה שנשים מהוות 37% מכלל הספורטאים בעיר וגברים - 63%; כ-25% בלבד מתקציבי הספורט לאיגודים מופנים לספורט נשים, לעומת 75% מתקציבי האיגודים המופנים לספורט גברים.

תקצוב מגדרי דורש הבנה טובה יותר של מי הנהנים מהשירותים העירוניים. מכשול נפוץ העומד בפני עבודת הניתוח המגדרי הוא היעדר מידע ונתונים המאפשרים השוואה בין מצבם של גברים ונשים, ילדות וילדים בתחומי החיים השונים. מצב זה של היעדר מידע מגביל את היכולת לזהות ולתת מענה למצבים של אי-שוויון מגדרי. בינואר 2009 נכנס לתוקף חוק המחייב את הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה להתייחס למינו של הפרט בעת עריכה ופרסום של פעולות סטטיסטיות הנוגעות ליחידים. בנוסף, תיקון בחוק שוויון זכויות האישה מרחיב את החובה להתייחס למין בעת איסוף, עיבוד ופרסום של נתונים במשרדי ממשלה, רשויות מקומיות ותאגידים סטטוטוריים. הרעיון המרכזי העומד מאחורי שני התיקונים האלה הוא להפוך את הנשים, הנערות והילדות ואת הגברים, הנערים והילדים לנראים בנתונים סטטיסטיים. כלומר, אפשר יהיה ליצור בסיס נתונים שיתאר את מציאות חייהם של גברים ונשים ובכך לאפשר תכנון מדיניות והקצאת משאבים ציבוריים המשקפים באופן נאמן יותר את הצרכים של שני המינים.
כמתחייב מהחקיקה, מונתה בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עובדת אחראית על הסטטיסטיקה המגדרית.

בבואנו לבחון תכניות להפעלת תחבורה ציבורית, יש להביא בחשבון את יתרונותיהן וחסרונותיהן עבור נשים. בכל העולם וגם בישראל, נשים מהוות רוב בקרב נוסעי התחבורה הציבורית. דפוסי הנסיעה של נשים והשימושים שהן עושות באמצעי תחבורה שונים מאלה של הגברים. השוני נובע מאי שוויון מגדרי בתוך הבית ובשוק העבודה, ולכן גם במיקום פעולותיהן במרחב העירוני. נשים, בהשוואה לגברים, עורכות יותר נסיעות ביום, אך למרחקים קצרים יותר. זאת מאחר ונשים עובדות קרוב יותר לבית, מועסקות בשיעורים גבוהים במשרות חלקיות ובתחומים שבהם השכר נמוך. נסיעות של נשים מאופיינות בשרשור הנסיעה. שרשור הנסיעות של נשים מורכב מזה של גברים והוא פועל יוצא של אחריותן למטלות הטיפול במשפחה. נשים משלבות בנסיעותיהן עצירות במרכזי בריאות, ליווי ילדים למוסדות חינוך וכו'. בנוסף, נשים נוסעות יותר שלא "בשעות השיא" ופחות אחרי החשכה.

האם יש הבדלים בין נשים וגברים במטרות השימוש בתחבורה הציבורית (נסיעות לצורך עבודה, פנאי, מערכות חינוך, קניות, בריאות, סידורים)?
האם מערכת התחבורה הציבורית הקיימת עונה על מטרות הנסיעה השונות?

מהי תדירות השימוש ברכב פרטי?
בתוך המשפחה: מי משתמש יותר ברכב הפרטי?
האם השימוש ברכב פרטי נעשה מתוך בחירה או בהיעדר חלופות?
מה מונע בחירה בכלי תחבורה אחרים?

מהי מידת הנגישות לתחנות האוטובוס / רכבת?
האם התחנות נמצאות בקרבה סבירה למקומות מגורים?
האם ישנם מרחקים סבירים בין התחנות עצמן?
האם יש תחנות במידה מספקת באזורי תעסוקה, חינוך, בריאות, פנאי, מסחר?

כמה נסיעות עורכים גברים ונשים בממוצע ביום?
באילו שעות עורכים נשים וגברים את נסיעותיהם?
מהן שעות השיא שבהן ישנה תדירות גבוהה של אוטובוסים / רכבות ? האם שעות השיא מתאימות לצרכי הנסיעה של נשים וגברים?
כמה עצירות ("תחנות") בממוצע עושים גברים ונשים במסלול נסיעתם היומי? היכן ולאילו מטרות?

לאילו מרחקים נשים נוסעות במהלך היום, לעומת גברים?
אילו גורמים משפיעים על נכונותם של גברים ונשים לנסוע למרחקים גדולים יותר במהלך היום?

האם נשים / גברים מרוצים מתעריפי הנסיעה?
האם קיימות אפשרויות להוזלת הנסיעה (חופשי-חודשי, נסיעות עם ילדים, הנחות וסבסוד מסיבות שונות)?
האם התעריפים הקיימים מונעים מלהשתמש בתחבורה ציבורית?

האם נשים / גברים מרוצים מאיכות השירות?

האם נשים שבעות רצון ממידת הבטיחות ותחושת הביטחון בנסיעתן בתחבורה ציבורית?
היכן ממוקמות תחנות? האם התחנות מוארות?
האם התחנות מאובטחות באזורים פחות מיושבים ובשעות מאוחרות?
האם יש אבטחה בתוך התחנות ובמידת הצורך במעברים בין התחנות?
האם קיימת תאורה בחניה הסמוכה לתחנות האוטובוס / רכבת?
האם התחנות מוצלות?

האם ישנה גישה נוחה לעגלות ילדים בתחנות וכלי התחבורה עצמם (דלתות רחבות, אוטובוסים נמוכי קומה)?
האם יש מקום ייעודי באוטובוס / רכבת לאחסון עגלה וכבודה?
מהם תעריפי נסיעה עבור ילדים ועבור עגלות ילדים?

האם קיים מידע בתחנות על מגוון מסלולי הנסיעה והתחנות?
האם המידע נגיש בעברית וערבית?
האם המידע נגיש בכל השפות גם באתר האינטרנט של החברה המפעילה?

לאחר שהובנו הצרכים השונים של נשים וגברים, ניתן לנקוט בפעולות מתקנות על מנת להתאים את שירותי התחבורה הציבוריים לצרכים. פעולות כאלה כבר נוסו בעולם במדינות כדוגמת שוודיה, בריטניה, צרפת, קנדה וארצות הברית. במדינות אלה, משרדי התחבורה, כמו גם גורמים העוסקים במחקר, תכנון והפעלה של תחבורה ציבורית, החלו לקדם יוזמות המביאות בחשבון את הצרכים ואת דפוסי השימוש השונים שעושים גברים ונשים במערכות התחבורה הציבורית. להלן מספר דוגמאות ליוזמות כאלה:

ביטחון אישי: בטורונטו שבקנדה, הושק בשנות ה-1980 שירות "בין שתי תחנות" - לאחר החשיכה יכולה נוסעת לבקש מהנהג לרדת במקום הנוח לה ולאו דווקא בתחנה עצמה. זאת על מנת לקצר את טווח ההליכה שעליה לעשות בין האוטובוס ליעד. השרות אומץ ב-1996 גם במונטריאול ובהמשך גם בערים בבריטניה.

על מנת להגביר את הביטחון האישי בתחנות ועל מנת ולצמצם פשע ופחד מפשע, בארה”ב וקנדה כמו גם בלונדון מותקנות טלוויזיות במעגל סגור בתחנות. אמצעים נוספים הם התקנת תאורה מספקת, תגבור הנוכחות של עובדי ביטחון, ונותני שירות בתחנות בשעות הערב והלילה ופעולות להגברת המודעות של עובדי התחנות, נהגים ונוסעים לנושא.

חסמים פיזיים: בלונדון נכנסו לשימוש אוטובוסים נמוכי-רצפה כדי לאפשר נגישות לנכים בכיסאות גלגלים ולהורים עם עגלות תינוקות. תעריפים: בלונדון נקבעו הנחות בתעריפים לעובדים במשרות חלקיות ולבעלי הכנסות נמוכות [רובם-נשים], זאת לצד נסיעות חינם לבני 60 ומעלה.

עסקים קטנים לא זו בלבד שיש להם תפקיד מרכזי בצמיחה הכלכלית, לעתים הם מהווים פיתרון לבעיות תעסוקה, בעיקר עבור נשים. המאפיינים של עסקים קטנים בבעלותן של נשים שונים מאלה שבבעלות גברים. רוב העסקים בבעלותן של נשים הם עסקים זעירים.
עסק זעיר הוא עסק שמועסקים בו עד חמישה עובדים והוא בעל מחזור שנתי שאינו עולה על 200 אלף שקלים לשנה. בעיות העומדות בפני עסקים זעירים כוללות נגישות לאשראי, היעדר הדרכה וייעוץ, נגישות למידע וקושי להתמודד בתחרות על אספקת שירותים ומוצרים, מול עסקים גדולים יותר, בעלי ותק ומשאבים ועתירי כוח אדם.
רשות מקומית יכולה לנקוט מספר צעדים על מנת לסייע לקדם עסקים זעירים ובכך להיטיב את מצבן הכלכלי והתעסוקתי של נשים.
סיוע כלכלי. לדוגמא: הנחות בארנונה; הנחות להשתתפות בירידים שהרשות המקומית מארגנת; עידוד והקמת דוכני רחוב והנחות בתשלומים עליהם.
תמיכה וייעוץ. לדוגמא: הקמת מרכזי ייעוץ, ליווי ותמיכה לנשים יזמיות; הקמת רשתות של נשים יזמיות. בחינה מחודשת של תנאי המכרזים לספקים ברשויות מקומיות.
האם יש העדפה מתקנת לעסקים בבעלות נשים (למשל -קביעת מכסות להתקשרות עם עסקים קטנים בבעלות נשים)?
האם יש העדפה מתקנת לעסקים שמעסיקים נשים?
תנאי הסף להתמודדות במכרז – האם הם כוללים קריטריונים שעלולים להוות חסמים עבור ספקים קטנים? לדוגמא: מחזור פעילות כספית שנתי; מספר שנות ניסיון וותק; מספר גדול של לקוחות; מספר רב של עובדים וכלי רכב; דרישות לתקנים בינלאומיים.
הגדרת היקף ההתקשרות – האם מפוצל לשירותים/מוצרים שונים או שמוגדר כסל מוצרים או שירותים שיסופקו על ידי גורם בודד? תנאי זה חשוב מאחר והוא מאפשר לספקים קטנים המתמחים במוצר או שירות מסוים להשתתף במכרז. מידת נגישות למכרזים: כיצד והיכן הם מפורסמים? האם קיימים באתר העירייה מדריכים מפורטים המסבירים כיצד לגשת למכרזים? האם אנשי הרכש בעירייה בעלי מודעות ועברו הדרכה להעדפת וקידום עסקים קטנים?
מהן העלויות הנדרשות להכנה והתמודדות במכרז?

במסגרת פרויקט מסכם לקורס "מגדר ותקציב ברשויות מקומיות" מצאו שתיים מהמשתתפות - יעל שביט וירדנה רג'ואן, אי שוויון בחלוקת מכשירי מירס לעובדים. מבדיקתן עלה כי נשים מהוות 70% מכלל העובדות בעירייה אך רק 8% מהן מחזיקות במירס לעומת 41% מהגברים. לאור חשיפת ממצאים אלה שונתה חלוקת המכשירים וניתנה תוספת מכשירים לנשים.

יועצת ראש העיר לקידום נשים בעיריית באר שבע, עדנה סבאג קריבוי, פנתה לעירייה בבקשה לקבל נתונים על מעמדם התעסוקתי ושכרם של נשים וגברים עובדי העירייה.
להלן נתונים ראשוניים שקיבלה על שכר גברים ונשים בעירייה לשנת 2009. הנתונים מצביעים על כך שכמעט בכל הדירוגים (פרט להוראה והנדסאים), שכרן של נשים נמוך משמעותית מזה של גברים.